למה לאהוב ספורט?

לפני שאני אתחיל לכתוב באופן שוטף על ענייני ספורט רצוי מאוד שרבים אשר לא מבינים מדוע משחקי ספורט בכלל וספורט בפרט הוא חלק חשוב ומרכזי בחיי האדם, יבינו זאת על פי ההשקפה שלי.

אני מאוד מצטער אם זה יהיה ארוך, אבל אני מאמין שבסוף אם אכן תקראו הכל תצאו בידיעה שלמה אם זה אכן מה שמתאים לכם. נתחיל.

ספורט, דבר ראשון, הוא עוד אחד מאמצעי הבידור השונים ולמען האמת לא שונה בהרבה מלצפות בסרט טוב. למעשה, ספורט הוא אמצעי הרבה יותר מהנה מאשר סרט. אני אצדיק את הטענה שלי מיד.

מה הופך ספורט לדבר שהמון בני אדם לא מתחברים אליו? האם חוסר הסטריליות? מגע בין אנשים זרים? אולי הפציעות שבספורט? אולי חוסר העניין של אנשים בספורט פשוט נובע מחוסר הכרה באנשים ובסיפורים שעומדים מאחורי הזיעה?

קשה מאוד לענות על השאלה מן הסתם, כי התשובה היא אינדיבידואלית לכל אדם.

דבר אחד בטוח – אוהבי הספורט מבינים את המשמעות האמיתית של הספורט: הם מבינים את הדרמה מאחורי המשחק, הם מבינים את סיפור ההצלחה של קבוצה שרק לפני שנה סיימה במאזן הגרוע ביותר. הם מכירים את הסיפור של אותו מועדון שכמעט ופשט את הרגל וכיום מועמד לאליפות. הם מחכים לאליפות 40 שנים אבל לא מתייאשים ונהנים מכל רגע שהקבוצה מספקת להם.

אבל למה להגיד הם? הם זה אנחנו!

לצורך ההשוואה ניקח דוגמה מחיי היום יום שלא נוגעת בכלל לספורט – נניח ואדם מבטיח למדינה שלמה שיש לו את הפיתרון לשלום בין כל המדינות בעולם והוא מבטיח למדינה שלמה שאם יבחרו בו – יהיה שלום ולא יפגע איש. האם תוכניות על אותו האיש והרעיון שהוא מייצג לא יעניין אתכם? האם לא תהיו סקרנים מספיק כדי לבדוק אם אכן יקיים הבטחתו?

פה נכנס לתמונה סיפורי ספורט מדהימים. שחקנים עם יכולות יוצאות דופן שנשאו על כתפם קבוצה שלמה תוך הצהרת כוונות מובהקת – זכייה בתואר או לחילופין שיפור ניכר ביכולת הקבוצה.

מה שאני מנסה להעביר – לראות שחקן רץ עשרות דקות על מגרש הוא סיפור בפני עצמו מעבר לפיעלות הגופנית. נעבור לדוגמאות.

הדוגמה הכי אקטואלית וישראלית שבאמצעותה אפשר להבין את הסיפורים שמאחורי הספורט היא מכבי ת"א בכדורגל: בעונת 2005/2006, שמלאו למועדון הכדורגל 100 שנים – המון כספים הושקעו במועדון.

אייל ברקוביץ` שהגיע למועדון באותה שנה הצהיר "אנחנו הולכים על דאבל. אנחנו רוצים לזכות בדאבל". לרובכם הצהרה זאת חסרת משמעות, אבל למאות אלפי האוהדים של מכבי ת"א הייתה להצהרה זו חשיבות רבה. מדובר על היסטוריה שלמה של מועדון שפחות מאליפות היא אכזבה מוחלטת.

באותו רגע, בדיעבד, הבינו השחקנים שהפסד אחד יכול להרוס עונה שלמה. מכבי ת"א כונתה הגלאקטיקוס (אבי נימני, ג`ובאני רוסו ואייל ברקוביץ` זכו לכינוי המקביל של קבוצת הכדורגל ממדריד). תודו שאם את הקבוצה שלכם היו מכנים בשם בעל כ"כ הרבה משקל, גם אתם הייתם נלחצים.

אותה עונה הייתה אחת הגרועות בתולדות המועדון, ואסור לשכוח שהציפיות היו ענקיות – מדובר היה בעונה ה"100 שנים למועדון". הכימיה בין השחקנים פשוט לא עבדה ומיליוני הכספים שהושקעו בקבוצה, ולמעשה מירב הכספים שהושקעו בקבוצה אי פעם ירדה לטימיון. מריבות בין השחקנים החלו לדלוף לעיתונות וכל עניין הגלקטיקוס הפך בין רגע ל"עגלה-קטיקוס".

מה שקרה למכבי ת"א זהה בדיוק למקרה "השלום העולמי" שהצגתי קודם. אנשים מצפים ומתעניינים במשהו ומתאכזבים.

מצד שני, ניתן להסתכל על חצי הכוס המלאה. נשתמש בדוגמה מעולם הפוטבול: טום בריידי, שחקן פוטבול אנונימי שהגיע לליגה המקצוענית כשאף אחד לא ציפה ממנו אפילו להיות השחקן הפותח בקבוצה.

כמובן שהדבר השתנה כשהוא הוביל את קבוצתו לשלוש אליפויות בארבע שנים. היום אין אוהד פוטבול אחד שלא מכיר ופוחד מהשם בריידי. מדובר על סיפור הצלחה אדיר של אדם שעד לאותה שנה ציפו ממנו לשבת על הספסל.

שוב, אם נקביל את הסיפור למשהו אקטואלי אז ניתן לומר שהסיפור של טום בריידי יהיה מקביל לסיפור של עמיר פרץ שהגיע ללא שום רקע פוליטי אמיתי אל הכנסת וכיום מכהן כשר הביטחון. כמובן שישנו הבדל בין שני המקרים – טום בריידי טוב במקצוע שלו לעומת עמיר פרץ.

אם עדיין לה השתכנעתם הנה כמה סיבות לא רעות לאהוב ספורט:

1. חינוך – ספורט היא הדרך הטובה ביותר לחנך בני אדם. כששחקנים פוגעים בשחקנים אחרים בזמן משחק ועוזרים אחד לשני לקום מיד לאחר מכן, קשה שלא להבין שאלה אנשים בעלי ערכים. אנשים שמעבר להיותם שחקנים הם בני אדם. לא הייתם רוצים לראות מישהו שאתם אוהבים מתנהג כך?
2. הנאה – כפ�
� שציינתי בכל מה שכתבתי – ספורט הוא כמו סרט טוב. מאחורי השחקנים ישנו סיפור שמלווה אותם ואת האוהדים. הסיפורים רלוונטים על אחת כמה וכמה במשחקים רבי חשיבות כשדרמה מתרחשת במגרש (למשל סל ניצחון בשניות האחרונות).
3. ספורטיביות – כמובן שאחד החלקים המרכזיים הוא הספורטיביות במשחק. לשחק משחק כדור כלשהו עוזר לשמור על בריאות ואחד הדברים החשובים בנוסף לעניין הביראות הוא המוראל. מחקרים רבים טוענים שספורט משפר את מצב הרוח של השחקנים, ואיך אפשר להנות מהחיים בלי שמחה, אה?

בגדול, זה מה שהיה לי להגיד – ספורט הוא לא זיעה, דשא וכדור. ספורט הוא דבר ראשון אנשים עם סיפור, ולפעמים הסיפור שמאחורי האנשים עושה את ההבדל בין עוד משחק כדורגל, למשחק קריירה של אדם אחד שיחרוץ את גורלו.

מודעות פרסומת

2 תגובות

  1. ולפעמים
    ספורט הוא פשוט הרצון שלנו להנות ממשהו וירטואוזי, יפה במיוחד, קשה במיוחד. <br>כל מה שאמרת, אלמנטים של דרמה, מתח, והזדהות.<br><br>ולפעמים כמו שאמר פעם מישהו מפורסם:"זה לראות 22 חוליגנים רצים אחרי כדור"<br>ואני לא יכול להגיד לך שמצפיה בליגת העל אתה מקבל תמונה שונה בהרבה..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s